פסק-דין בתיק עפ"ג 50717-05-11

המערער הורשע על פי הודאתו בת.פ. 11071-08-10 (בימ"ש שלום ברמלה) בשתי עבירות של התפרצות למקומות מגורים וגניבה מתוכן, קבלת נכסים שהושגו בפשע, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וזאת כאשר הוא שוהה בארץ שלא כדין ונידון ל- 31 חודשי מאסר בפועל, להפעלה במצטבר של 5 חודשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו וכאשר העונש הכולל של 3 שנות מאסר חופף בחלקו (7 חודשים) ומצטבר בחלקו (8 חודשים) לעונש של 15 חודש שאותו הוא מרצה בגין הרשעתו בתיק 3356/10 (בימ"ש צבאי יהודה) כך שעליו לרצות תקופת מאסר כוללת של 44 חודש.

כמו כן נידון המערער לתשלום קנס בסכום של 2,000 ש"ח וחויב לפצות את בעלי הדירות בסכום כולל של 6,000 ש"ח.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וכלפי חיובו של המערער לשלם קנס ולפצות את המתלוננים.

הטענה העיקרית שמעורר ב"כ המערער בטיעוניו בפנינו, בפתחם חזר על האמור בהודעת הערעור שהגיש המערער בעצמו, היא שטעה בימ"ש קמא כאשר קבע חפיפה חלקית בלבד בין עונש המאסר בפועל לתקופה של 3 שנים, שאותה הטיל בגין העבירות נושא גזר-הדין (לרבות הפעלה במצטבר של 5 חודשי מאסר על תנאי) לבין עונש המאסר בפועל לתקופה של 15 חודש, שאותה ריצה המערער כאשר הוטל העונש על ידי בימ"ש קמא.

בעניין זה הפנה ב"כ המערער להוראת סעיף 45(ב) לחוק העונשין לפיו מי שנידון למאסר ולפני שריצה את כל עונשו חזר ונידון למאסר, ובית המשפט שדן אותו באחרונה לא הורה שיישא את עונשי המאסר בזה אחר זה, יישא רק את עונש המאסר של התקופה הארוכה ביותר.

בהסתמך על הוראת סעיף זו טוען ב"כ המערער שהיה על בימ"ש קמא לקבוע כי עונש המאסר של 3 שנים יהיה עונש המאסר שאותו ירצה המערער, כאשר עונש המאסר שהוטל על ידי בימ"ש צבאי ביהודה יחפוף כולו עונש זה.

בימ"ש קמא דן בסוגיית ההצטברות או החפיפה למאסר אותו מרצה המערער בסעיפים 17-21 לגזר-דינו, וקבע כי לאחר שבחן את טיעוני הצדדים מן הראוי להורות שהמערער יישא רק חלק ממאסרו הנוכחי בחופף לעונש המאסר שריצה באותו זמן, וזאת למרות שלא היתה למערער אפשרות לצרף את העבירות נושא גזר-הדין לתיק שניהל בפני בימ"ש צבאי. בימ"ש קמא קבע כי בשל הדימיון בין העבירות שבהן הורשע המערער בתיק נושא הערעור לבין העבירות שבגינן נידון בבית המשפט הצבאי, סמיכות הזמנים בין גזר-הדין בתיק הקודם לבין התיק נושא הערעור וחומרת מעשיו של המערער, שחוזר עליהן כפי שעולה מגיליון ההרשעות הקודמות שהוצג בפנינו, מן הראוי לחפוף רק חלק מתקופת המאסר שריצה המערער בזמן מתן גזר-הדין על ידי בימ"ש קמא לעונש המאסר בפועל של 3 שנים שהוטל על ידו.

נימוקיו של בימ"ש קמא מקובלים עלינו שכן במקרה זה גוברים האינטרס הציבורי להוקיע את התנהגותו של המערער, אשר תוך שהייה בלתי חוקית במדינת ישראל פגע ברכושו של הזולת ובבטחונו האישי ואין בעובדה שהרכוש הוחזר לבעליו כדי להקל עם המערער עד כדי חפיפה מלאה של העונשים שכן המערער והאחר נתפסו בכף כאשר הרכוש הגנוב ברשותם.

כמו-כן, על הענישה במקרה זה להרתיע את המערער מלחזור ולפגוע ברכושו של הזולת ובבטחונו האישי, תוך שהוא שוהה בארץ שלא כדין, במיוחד לאור עברו הפלילי בגין עבירות רכוש ושהייה בלתי חוקית, כאשר עונשי מאסר לריצוי בפועל ועונשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו, כמו עונש המאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים שהופעל, ובדין, במצטבר, לא הרתיעו אותו מלפגוע ברכוש הזולת.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור ככל שהוא מכוון כלפי עונש המאסר בפועל וכן אנו דוחים את הערעור ככל שהוא מכוון כלפי הפיצויים שאותם חויב המערער לשלם לבעלי הדירות, שכן אלה לא צורפו כמשיבים לערעור.

אנו דוחים את הערעור גם באשר לגובה הקנס שהוטל על המערער שכן מדובר בסכום לא גבוה שיש בו כדי לבטא את המוטיבציה שעמדה מאחורי מעשיו של המערער כאשר פרץ לדירותיהם של אחרים וגנב את רכושם.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור על כל חלקיו.

<#4#>

ניתנה והודעה היום א' אב תשע"א, 01/08/2011 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.